פסק-דין בתיק ת"א 43300-07-11

1.         זהו פסק דין, בתביעה לתשלום יתרת חוב בגין הלוואה שניתן התובע לנתבעים. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים.

2.         לטענת התובע, פנה אליו הנתבע, שהינו קרוב משפחה שלו (אם כי אין מדובר בקרבת משפחה מדרגה ראשונה או שניה, כנלמד מדברי התובע עצמו בישיבת קדם המשפט: "...אני יודע שיש קרבה בין אמא שלי לאבא של שאול"), במהלך שנת 2003, וביקש ממנו להלוות לו סך 250,000 ש"ח, על מנת שהנתבע יוכל לסייע לבנו, עו"ד שלמה אביטן, כאשר נקלע לדבריו ל".. .תסבוכת כלכלית...".

            התובע הסכים להלוות לנתבע את הסכום, ולטענתו סוכם בין הצדדים, כי היות שהתובע נדרש ללוות את הסכום מבנק לאומי לישראל, ישיב הנתבע לתובע את קרן ההלוואה והריבית עליה, בהתאם ללוח הסילוקין שיוציא הבנק.

            התובע אכן לווה את הסכום מהבנק, וביום 27.1.03, העביר לנתבע סך 250,000 ש"ח, בשיק לפקודתו. הנתבע, הסב את השיק לנתבעת מס' 2.

            לטענת התובע, במועד האמור, מסר הנתבע לתובע 10 שיקים של הנתבעת, ע"ס 10 מתוך 12 תשלומים שהיה על הנתבע לשלם לתובע, במסגרת הסכם ההלוואה. התובע טען, כי הנתבע לא מסר לו באותו מעמד, את שני השיקים הנוספים שהיה עליו למסור, משום שלא נותרו שיקים בפנקס השיקים של הנתבעת, שהחזיק בידיו, והתחייב למסור לתובע את שני השיקים הנותרים בהמשך. שני השיקים האמורים לא נמסרו לתובע, על אף ההתחייבות הנטענת.

            התובע טען, כי חמישה מתוך עשרת השיקים שמסר לו הנתבע נפרעו, אך הנתבע הורה לבנק שלא לכבד את חמשת השיקים הנותרים. לכתב התביעה, צורפו צילומי השיקים האמורים, כאשר שניים מהם נושאים חותמת הבנק, בצירוף הערה: "נה"ב".

            הנתבע תבע אפוא, את יתרת סכום ההלוואה אשר טרם נפרעה, בסך 151,743 ש"ח קרן, ובשערוך למועד הגשת התביעה - 244,094 ש"ח.

2.         בפתח כתב ההגנה, טענו הנתבעים, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בין היתר, מחמת התיישנותה, עובר להגשת התביעה. הנתבעים גם הגישו בקשה לדחיית התביעה, על הסף. בקשה זו נדחתה, לאחר שהובהר, כי בין הצדדים התנהל הליך קודם, אשר נמחק, ואשר את תקופת ניהולו אין להביא בחשבון תקופת ההתיישנות, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

            הנתבעים הוסיפו וטענו, כי יש לסלק את התביעה על הסף, משום שההלוואה שהעמיד התובע לנתבע, הייתה הלוואה חוץ בנקאית, בהתאם להוראות חוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג 1993, כאשר בין הצדדים, לא נערך חוזה הלוואה בכתב. לטענתם, בהעדר הסכם כתוב, לא עומדת לתובע עילת תביעה. הנתבעים הסתמכו לעניין טענת הסף האמורה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתל - אביב, ע"א (מח' ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (ניתן ביום 21.1.09).

הנתבעים הודו בקבלת הלוואה על סך 250,000 ש"ח, שמטרתה לסייע לבנו של הנתבע, אך טענו, כי הלוואה זו ניתנה, לאחר שהתובע העמיד לבנו של הנתבע, עו"ד אביטן, שתי הלוואות קודמות- האחת על סך 1,150,000 ש"ח בחודש מאי 2002, והשניה על סך 250,000 ש"ח בחודש יולי 2002. לטענת הנתבעים טענו, כי גבה התובע מעו"ד אביטן, בגין שתי ההלוואות הראשונות, ריבית "רצחנית", בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר הסתכמה ב-228,000 ש"ח. לטענת הנתבעים, במועד בו הועמדה ההלוואה, בגינה הוגשה תביעה זו, סוכם כי הצדדים יערכו התחשבנות, כאשר סכום הריבית שנגבתה ביתר, בגין ההלוואות הקודמות, יופחת מסכום החוב, אותו היה על הנתבעים להשיב לתובע בגין ההלוואה. לעניין זה נטען בתצהיר הנתבע: "מר פרץ הודה בפניי כי אכן מדובר בריבית עתק ולכן הודיע לי כי כבר מההלוואה הנוכחית (נשואת ההליך דנן) הוא יפחית סך של כ- 30,000 ש"ח על חשבון הריביות העודפות שגבה מבני שלמה אביטן ובאשר ליתר סכומי הריביות שגבה מבני, תערך התחשבנות מאוחר יותר והסכומים העודפים יקוזזו מן ההלוואה שמר פרץ התעתד ליתן לבני, באמצעותי, כעת".

            הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הנתבע נתן לבנק הוראת ביטול, ביחס לשלושה שיקים בלבד, ולא חמישה, כנטען בכתב התביעה.

3.         התובע העיד לעצמו.

            לנתבעים העידו, הנתבע מס' 1, שני בניו, עו"ד שלמה אביטן, ומר משה אביטן, וכן מר עמית ללוז, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה, היה נשוי לבתו של הנתבע, ועבד בעסקו.

            יצויין, כי עו"ד אביטן לא נכח בפגישה, במהלכה מסר התובע לנתבע את השיק, על סך 250,000 ש"ח, והגיע עימו, לטענת הנתבעים, לסיכום בדבר התחשבנות עתידית, וקיזוז סכומי ריבית שנגבו ביתר. עד זה העיד, על שתי ההלוואות שנטל מן התובע, קודם ההלוואה בגינה הוגשה התביעה, ועל הריבית ששילם לתובע בגינן.

            העדים, מר משה אביטן ומר עמית ללוז, העידו כי נכחו בעת שהצדדים הגיעו לסיכום הנטען, כמפורט בתצהיר הנתבע.

4.         ההלוואה שהעמיד התובע לנתבע, הייתה הלוואה חוץ בנקאית, וככזו, חל עליה חוק הסדרת הלוואות חוץ - בנקאיות, תשנ"ג - 1993.

סעיף 1 לחוק, מגדיר: " ..."מלווה" - מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א - 1981".

            התובע הינו, אם כן, "מלווה" בהתאם להגדרה האמורה.

            סעיף 2 לחוק, מורה: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב".